לעתים קרובות נתקל צרכן בעוול שנעשה כלפי על ידי חברה כזו או אחרת. במצבים אלה עשוי הצרכן לסבור שקמה לו עילה – אוטומטית – להגשת תובענה ייצוגית. אולם חוק תובענות ייצוגיות קובע שלצורך הגשתה של תובענה ייצוגית נדרש אישור של בית המשפט וכי בית המשפט לא ייתן את האישור אלא אם כן יתקיימו כמה תנאים בסיסיים. אחד התנאים הללו הוא שקיימת קבוצה של לקוחות שנגרם לה עוול ושקיים ביניהם מכנה משותף. "מכנה משותף" פירושו שלכל הלקוחות קמה אותה עילת תביעה (או עילת תביעה דומה). במקרים מסוימים לא מתעורר קושי וברור לגמרי שדרישת המכנה המשותף אמנם מתקיימת. לדוגמה, אם חברה מסוימת גבתה כספים שלא כדין מקבוצה של לקוחות אזי לכל מי שנגבו ממנו כספים בניגוד לדין קמה עילת השבה, כלומר: עילה לתבוע מהחברה להשיב לו את כספו. אולם במקרים אחרים עלולה השאלה אם אמנם קיים מכנה משותף בין חברי הקבוצה מעוררת קושי ואז יבחן בית המשפט אם המכנה המשותף בין הלקוחות 'מאפיל' על השונות ביניהם. במאמרים שנפרסם בהמשך נעמוד ביתר פירוט על דרישה זו. החשוב לענייננו הוא שלא כל עוול שחברה גורמת לצרכן מאפשר להגיש תובענה ייצוגית.