בשנות התשעים של המאה הקודמת התקשרה קלאב הוטל בהסכם למכירת "זכות נופש" עם עשרות אלפי אנשים. "זכות הנופש" הינה זכות לשהות שבוע ימים קבוע בשנה בבית המלון של קלאב הוטל. לפי החוזה הותנתה זכות הנופש בכך שהלקוח ישלם "דמי אחזקה". החוזה אף קובע שדמי האחזקה נועדו להחזר העלויות בפועל בגין אירוח בעל זכות הנופש. החוזה נועד אפוא לאפשר למי שרכש זכות נופש לנפוש באילת או בטבריה מדי שנה במחיר עלות בלבד. כמה שנים לאחר כריתת החוזה, קלאב הוטל החלה להעלות את דמי האחזקה וקבוצה גדולה של אנשים ביקשו להפסיק את ההתקשרות עמה. אולם קלאב הוטל טענה שלא ניתן להפסיק את החוזה עמה וכי בעלי זכויות הנופש חייבים לשלם לה דמי אחזקה למשך כל ימי חייהם גם אם אינם מעוניינים לנפוש בבית המלון. במסגרת התובענה הייצוגית שהוגשה על ידנו נטען שעמדת קלאב הוטל מנוגדת לתקנת הציבור ואף להוראות החוזה האחיד בין הצדדים. בשנת 2013 בית המשפט אישר להגיש נגד תובענה ייצוגית (לעיון בהחלטה המאשרת הגשת תובענה ייצוגית לחצו כאן). בשנת 2016 נתן בית המשפט פסק דין סופי המצהיר שכל בעל זכות נופש רשאי לוותר על זכותו ולהתנתק מקלאב הוטל (לפסק הדין המקבל את התובענה הייצוגית לחצו כאן) ובשנת 2017 בית המשפט קיבל החלטה בעניין הגמול ושכר הטרחה (לעיון בהחלטה לחצו כאן).
Menu
Menu