תביעה נגזרת היא מכשיר דיוני המקנה לבעל מניות זכות להגיש בשמה של החברה תביעה נגד צד שלישי.
מתן רשות כזו לבעל מניות היא חריג לתפיסה שלפיה בעלי המניות אינם רשאים להתערב בניהול החברה והם גם מהווים אישיות משפטית נפרדת ממנה. לכן נשאלת השאלה מתי מוצדק לאפשר לבעל מניות לתבוע בשם החברה. דוגמה מובהקת לכך, היא כאשר בעל השליטה הוא זה שפוגע בחברה.
מאחר שבעל השליטה לא יורה לחברה להגיש תביעה נגדו-עצמו התוצאה תהיה שהחברה לא תמצה את עילת התביעה שלה.
כאן נכנס לפעולה מוסד התביעה הנגזרת ומאפשר לבעל מניות להגיש בשם החברה תביעה נגד בעל השליטה.
למרות שתביעה נגזרת עשויה להוות פתרון מוצלח לבעיית ניגוד עניינים, קיים חשש שבעלי מניות ינצלו אותה לרעה (לדוגמה: הגשת בקשת סרק במטרה לגרום לחברה להתפשר).
בקשות סרק עלולות להרתיע דירקטורים מנטילת סיכונים עסקיים ולגרום לחברה נזקים.
על-מנת למנוע הגשת תביעות מיותרות קבע המחוקק שהגשת תביעה נגזרת טעונה אישור של בית המשפט.
בית המשפט יאשר הגשת תביעה נגזרת רק אם היא לטובת החברה, אם היא מוגשת בתום לב ואם אכן יש לחברה עילת תביעה טובה נגד צד שלישי אשר לא מומשה.