תביעה ייצוגית היא מכשיר דיוני שבאמצעותו ניתן לרכז תביעות של מספר גדול של תובעים לכלל תביעה אחת שבה ממונה להם תובע ועורך דין המייצג אותם.
דוגמה מובהקת למצב שבו מוצדק לנהל הליך ייצוגי היא זו שבה חברה גובה מכל לקוח סכום כסף קטן שלא כדין, כך שהגשת תביעה על ידי כל אחד מהם אינה כדאית, אולם הגשת תביעה בשם כולם היא כדאית ואף משרתת תכליות נוספות (כגון: הרתעה של חברות מפני גביית כספים מלקוחות שלא כדין, אף אם מדובר בסכומים קטנים).
חוק תובענות ייצוגיות מתנה את ההיתר להגיש תובענה ייצוגית בכמה תנאים ובכלל זה: קיימת קבוצת תובעים בעלי מכנה משותף שיש להם עילת תביעה טובה נגד החברה; המבקש וערך דינו פועלים בתום לב ולבסוף – תובענה ייצוגית היא הדרך הראויה והיעילה לניהול ההליך.
דיני תובענות ייצוגיות מטפלים בבעיות שונות ונסבים, בעיקר, על התנאים לאישור הגשתה של תובענה ייצוגית. עם זאת, הדיון בהליכים ייצוגיים מעורר לעתים מזומנות גם דיון בסוגיות משפטיות מהותיות שלא לובנו בהליכים אחרים (לדוגמה: עילת הטעיה צרכנית עקב פרסום מטעה או עילת מחיר מופרז בתחום דיני התחרות). בקישורים הבאים תוכלו למצוא התייחסות למגוון בעיות ונושאים שעלו תוך כדי ועקב דיון בבקשות לאישור הגשתן של תובענות ייצוגיות.
- הסדרי פשרה בהליכים ייצוגיים (יועלה בקרוב)